איגוד יבואני הרכב יצא בתחזית לשנת 2030 על שוק הרכב בישראל. כיצד יראה פני העתיד בכל הקשור לתחבורה בישראל ולהיכן תוביל אותנו הטכנולוגיה העולמית בתחום הרכב? ואם חשבתם כי התחבורה הציבורית תחליף את המכוניות הפרטיות – חשבו שנית.
אין ספק ששוק הרכב בישראל עומד בפני שינויים רבים ונראה כי כלי הרכב הפרטיים לא עומדים להיעלם ממפת כבישי הארץ. כל השינויים הללו מצריכים היערכות מוקדמת והקצאת תקציבים משמעותיים בדומה לתחנות הטענה חדשות לרכב חשמלי או חיישני כביש לרכבים אוטונומיים. דבר אחד בטוח והוא שעתיד התחבורה הישראלי יהיה צפוף יותר, טכנולוגי ומגוון יותר.
חלק מהשינויים שצפויים לשנות את פני שוק הרכב בישראל הם הגידול הדמוגרפי והצמיחה הכלכלית שבחלקם מושפעים משינויים טכנולוגיים בתעשיית הרכב העולמית. בעשור הקרוב ישראל צפויה להיות מאוכלסת וצפופה יותר, אך גם עשירה, מבוגרת וטכנולוגית יותר.
מכל אלו ניתן להבין שהביקוש לכלי רכב בארץ צפוי להמשיך ולעלות. על פי הציפיות בעשור הקרוב יהיה ביקוש ל- 5.2 מיליון רכבים על כבישי ישראל לעומת הביקוש הקיים שעומד כיום על 3.3. מיליון כלי רכב.
בנוסף לכך, נראה שפתרונות תחבורה ציבורית לא יוכלו להחליף את הצורך ברכב פרטי מסיבות שונות, ביניהן, קצב בניה איטי וקשיים פוליטיים כמו היעדר תחבורה ציבורית בשבת. ולא רק זאת אלא שמרחקי הנסיעה מתקצרים יותר ויותר ברכבים פרטיים.
מנתוני איגוד יבואני הרכב עולה שלעומת הגידול המתמשך בביקוש לכלי רכב נמצא שקיימת דווקא מגמת ירידה בנסועה הממוצעת מאז שנת 2011, במונחי ק"מ לרכב מ- 17,200 ק"מ ל- 14,900 ק"מ לרכב נוסעים כמו סקודה קודיאק. מעריכים כי הסיבה לכך נובעת מעיקר על ידי הגידול במספר מחזיקי הרכב השני וכן במעבר לנסיעות בתחבורה ציבורית.
לכן נראה שהירידה בגידול בנסועה אינה משפיעה על העלייה בקצב הגידול במצבת כלי הרכב, אך מה שעלול להעלות חשש נוסף הוא שקצב הגידול בתשתיות אינו עומד בקצב הגידול בנסועה.
ומה באשר לתחבורה ציבורית?
כבר כיום אנו יודעים כי המדינה מקצה תקציבים גדולים במגוון פרויקטים מתוכננים בתחבורה הציבורית, אולם על פי כל הציפיות התחבורה הציבורית בישראל לא תצליח לספק את כל הביקושים לבדה.
להבדיל ממטרופולינים בערים אירופאיות, פיצול הנסיעות בין כמות הנסיעה המסופקת על ידי תחברוה ציבורית ובין נסועה המסופקת על ידי רכב פרטי בישראל עומדת ביחס של 20% תחבורה ציבורית לעומת 80% נסיעה ברכב פרטי. במדינות אירופה יחס זה נושק ל- 50% נסועה בתחבורה ציבורית.
ומה הציפיות באשר לעשור הקרוב? היצע התחבורה הציבורית אמור להכפיל את עצמו אך דבר זה הוא יחסי לעומת הביקושים, השיפור יבוא לידי ביטוי בפיצול נסיעות שיעמוד על 24% נסיעה בתחבורה ציבורית לעומת 76% נסיעה ברכב פרטי. כך מתקבלת תמונה לפיה גם בשנת 2030 רובה של התחבורה בישראל תהיה בכלי רכב פרטיים.
השינויים הצפויים להתרחש בעולם הרכב הפרטי בישראל הם בגדר מהפכה של ממש ויחולו בשלושה מישורים: מעבר לרכב חשמלי, מעבר לתחבורה שיתופית ומעבר לרכב אוטונומי.
השיפורים הטכנולוגיים ברכבים חשמליים והשפעתם:
השינויים הטכנולוגיים הצפויים בתחום הרכבים החשמליים בעולם ישפיע גם על ישראל, ייצור סוללות החשמל יוזל וטווח זמן ההטענה שלהן יגדל וגם יכולות ההטענה ישתפרו. נכון להיום שיעור החדירה של רכבים היברידיים בארץ הולך וגדל, כמעט פי ארבע בשנתיים האחרונות.
אם בשנת 2016 עמד מספרם על 4%, במחצית הראשונה של שנת 2018 הוא כבר צמח לכ- 15.6%. היעד שמשרד האנרגיה הציב לעצמו עד שנת 2030 הוא מכירה של 100% רכבים חשמליים או היברידיים מכלי הרכב הפרטיים. האם דבר זה יתממש? ימים יגידו.
הספק העולה מהצהרה זו נוגע מהיעדר רגולציה מתאימה, מחוסר בתשתיות הטענה ובתשתיות חשמל. בנוסף לכל יתכן וייווצר קושי בייבוא רכבים חשמליים משום שהרגולציה הסביבתית הקפדנית האירופאית תקבל קדימות באספקת רכבים אלו.
ומה באשר לתחבורה שיתופית?
אחד הדברים שעולים כיום כהצעה לצמצום תופעת הפקקים במטרופולינים ובכלל הוא תחבורה שיתופית. מדובר בשיתוף נסיעות באמצעות חברות שמספקות פלטפורמה ייעודית שמתווכת בין נהגים שמציעים נסיעה בתשלום.
נכון להיום סוג תחבורה זה אינו חוקי במדינה בשל תקנה 84א' בתקנות התחבורה שאוסרת על נהגים פרטיים לקבל תשלום על נסיעה. אולם כיום מצויה אפליקציית קארפול של וויז המציעה לנהגים נסיעה שיתופית וחלוקה של הוצאות הדלק והאגרה.
אולם אופציה זו אינה מספקת על מנת להשפיע על הביקוש למכוניות ועל פי כל ההערכות לא תשפיע בטווח הקצר והבינוני על רכישת מכוניות ולא נראה שצפוי שינוי מגמה בכמות הרכבים הנמכרים כתוצאה מכך.
המעבר לרכב אוטונומי והשפעותיו:
נכון להיום קיימים מספר יישומים שמוטמעים ברכבים, בעיקר סביב מערכות הבטיחות ברכב שנחשבות לאוטונומיות. אך להבדיל מטכנולוגיית רכבי החשמל וההיבריד, טכנולוגיה זו עדיין רחוקה להיכנס לתפקוד מלא ברכבים ולא ניתן לדעת את השפעתה על שוק הרכב בעולם.
אם אכן נושא זה יצבור תאוצה בעתיד הנראה לעין יש מקום לבחון את כל הנושא הרגולטורי ולבחון את יכולת השתלבותם של רכבים אלו בתחבורה בארץ ואת התממשקותם עם התחבורה הציבורית.
בהיבאט הבטיחותי יש צורך לבחון את אופן התמודדותם עם תאונות דרכים ואירועים לא צפויים
