החזקה או פרסום של חומר תועבה היא עבירת מין שנמצאת תחת קטגוריה זנות ותועבה. מכיוון שעבירה זו היא עבירת מין לכל דבר ועניין, היחס למי שמואשם בה צפוי להיות מחמיר ונוקשה הן מצד גורמי האכיפה כמו משטרת ישראל, והן מצד השופטים הדנים בתיק. במאמר זה פירטנו מעט על מה הן עבירות תועבה, מתי צפוי להיות אדם מואשם בהן ומה הם העונשים הצפויים בגינן.
מה היא עבירת פרסום או אחזקה של חומרי תועבה?
החזקה של חומר תועבה היא החזקה של כל תיעוד, בין אם בתמונות או בסרטונים של קטינים בעירום או בסיטואציות מיניות של קטינים. עבירה זאת נחשבת כעבירת מין ומכיוון שבישראל עבירות שקשורות בפדופיליה זוכות לזעם אדיר מהציבור הרחב, היא גם נחשבת עבירה חמורה יחסית. פרסום של חומר תועבה הוא עבירה חמורה אף יותר, וכך גם העונשים המוטלים בגינה. אם אתם מעורבים בצורה זו או אחרת בפרשייה כזו פנו בהקדם אל עורך דין אלעד שאול .
מתי מאשימים אדם בעבירה זאת?
במידה ונתפס אצל אדם חומר פדופיליה, ישנו סיכוי רב שיוגש נגדו כתב אישום לגבי עבירה זאת. כמובן שצפייה חד פעמית וללא כוונת זדון בחומרי תועבה או החזקה של חומר כזה ללא ידיעת האדם ובתום לב, לא נחשבות כעבירה על החוק, וזאת בתנאי שאותו אדם הוכיח שלא עשה זאת בכוונת זדון. בנוסף לכך, במידה והחומר הנתפס הוא שולי ואין כמות גדולה ממנו או שהסיטואציות המיניות בו אינן מובהקות, ישנו סיכוי שלא יוגש כתב אישום לגביו.
מה בין פרסום והחזקה של חומר תועבה?
החוק מבדיל בין אדם שהחזיק ברשותו חומר תועבה לשם צריכה פרטית לבין כזה שעוסק בהפצה ופרסום של חומרי תועבה. הרשות השופטת נוטה להתייחס בחומרה גדולה ורבה יותר לאדם שנתפס מפיץ חומרי תועבה. המחוקק אף הוא שם ליבו לעניין וקבע עונשים חמורים בהרבה לעבירה מסוג זה.
מה העונש הצפוי למי שעבר עבירה זאת?
העונש הקבוע בחוק לגבי החזקה של חומרי תועבה הוא עד לשנת מאסר בפועל. כמובן שהדבר גם תלוי באופי החומר הנתפס, בכמותו ובאורך הזמן שבו מואשם האדם בהחזקה של חומר זה ברשותו. לעומת זאת, הפצה ופרסום של חומרי תועבה עלולים לגרור עונש של מאסר בפועל לתקופה של עד 5 שנים, וזאת מכיוון שהנזק החברתי הנגרם מהפצה של תכנים אלו הוא חמור עשרות מונים מהנזק הנגרם בגין החזקה שלהם.
חומרי תועבה והפצתם – סיכום
עבירות החזקה ופרסום דברי תועבה מוגדרות בישראל כעבירות מין לכל דבר ועניין, והנאשמים בהן עלולים לשבת בכלא ולהתמודד עם רישום פלילי שילווה אותם לאורך כל החיים. החוק קובע כי יש הבדל משמעותי בין אדם שהחזיק חומרי תועבה לצורך שימוש אישי לבין פרסום והפצה של חומרים אלו לקבוצה גדולה של אנשים, ועל כן העונש למפיץ גדול יותר מהעונש למחזיק.
