הוצאת דיבה: האם מותר לתבוע בפרסום אמת?

חוק איסור לשון הרע והוצאת דיבה הינם איסור שנגזר מחוק "כבוד האדם וחירותו" – שהוא אחד מחוקי היסוד.

סעיפי החוק כוללים בתוכם את האיסור לפגוע בפרטיות האדם ובכבודו, ומציינים שכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

חוק זה בא לאזן את חופש הביטוי שברשותו של האדם לצד הגבלה ששומרת על כבודו של אדם אחר.

חוק זה בא לחדד את האיסור לפגוע במוניטין של אדם פרטי, אדם ציבורי או במוניטין של תאגיד כאשר לכול אילו יגרם נזק לשמם הטוב ויוביל להשלכות כמו פגיעה כספית פגיעה תדמיתית וכדומה.

לשון הרע והוצאת דיבה – במשרדנו, עורכת הדין סיוון כהן העוסקת בתחום הפלילי ומומחית בתביעות של איסור לשון הרע מסבירה את ההבחנה בין הוצאת דיבה לאיסור לשון הרע על אף שהיא נכללת בחוק איסור לשון הרע. הוצאת דיבה היא שקר המופץ על ידי אמירה שלילית ומכפישה שבאה לפגוע במעמדו ובכבודו של אדם מפני הזולת ולזלזול מצידם. אמירה זו גורמת להשלכות שעלולות להוביל לפגיעה ישירה במקצועו, עיסוקו ומשרתו של האדם. וזאת שלשון הרע בעל תוכן שלילי ופוגעני אך תוכן הפרסום מכיל דברים נכונים לפחות ברובו ונחשב לפרסום אמת.

 

פרסום לשון הרע

פרסום לשון הרע נחשב כאשר יש הוכחה שהפרסום היה עלול להגיע לאדם אחר שאינו הנפגע, הפרסום יכול להתבצע בכול דרך שהיא: בעל פה או בכתב וזה כולל גם ציור, צליל, צורה, דמות או בכול דרך אחרת הבאה ליידי ביטוי לדוגמא: טלוויזיה, עיתון, מודעה וכו'. לא רק ההתפתחות הטכנולוגית ושלל הפורומים המקוונים גורמים לתאוצה במקרי לשון הרע אלה ההקלות בחומרה גורם עיקרי גם הוא.

 

תביעה במקרה של פרסום אמת

פרסום דבר אמת בעל תוכן שלילי העלול להשפיל אדם אם בעקיפין או במישרין מוגדר כלשון הרע, למרות זאת יש מקרים בהם עורכי הדין ימליצו שלא להגיש תביעה נגד המפרסם בעקבות סבירות גבוהה לקבלת טענות ההגנה של הנתבע בבית המשפט.

 

מהם טענות ההגנה?

לפי סעיף 13 – פרסומים מותרים:

ישנם 11 סוגי פרסום אשר החוק מתיר לפרסם למרות שיכול לכלול לשון הרע והוצאת דיבה שעלולות להיות פוגעניות, זאת אם יש טענת הגנה שהמידע שפורסם חייב ולהגיע לתודעת הציבור.

 

לפי סעיף 14 – אמת בפרסום ועניין לציבור:

פרסום שמבוסס על דברי אמת מותר לפרסם. עיקר התוכן צריך להיות אמת ואין חובה שהמידע השולי יהיה נכון ב 100%, חשוב לציין, בנוסף לפרסום אמת המידע חייב להיות בעל עניין לציבור.

 

לפי סעיף 15 – תום לב:

לא תהיה כל עילה לתביעה כלפי המפרסם כל עוד פעל בתום לב בלי לכוון  לפגיעה או השפלה כלפי אדם או תאגיד, והתבסס על פי 12 תתי הסעיפים.

 

סך הפיצויים במקרה של

חוק איסור לשון הרע לא מחייב את התובע בהוכחת נזק כספי וסבור כי התובע כבר ניזוק בשמו הטוב לכן התביעה תוכל לקבוע פיצוי כספי ללא כל הוכחה. נכון להיום סכום הפיצוי נע בתווך בין  50,000 ל- 70,000, וכמובן כי בית המשפט לא בהכרח יקבע את הסכום המירבי גם אם נפסק כי התובע זכאי לפיצויים כספיים. הוכחת התובע שהפרסום פורסם בכוונה לפגוע תזכה אותו בפיצויים כפולים של סכום עד 100,000. במידה וכאשר יוכל להוכיח גם את הנזק הנגרם לו יפוצה בסך הנזק הנגרם.

 

על מוטלת חובת ההוכחה?

במקרה של פרסום שהוביל לתביעה אזרחית בגין לשון הרע והמקרה קובע שאכן מדובר בלשון הרע, נטל ההוכחה היא על התובע. בהוצאת דיבה, בית המשפט יוכיח לפי הסעיפים שהזכרנו למעלה האם התוכן המדובר עובר על חוק איסור לשון הרע והאם מתקיים בו פרסום, במידה וכן בית המשפט יבדוק אם הנתבע התבסס בפרסומו על 11 סעיפי פרסום מותר (סעיף 13 לחוק), אם כך היה, מדובר ב "פרסום מותר" והתביעה עשויה להידחות. במקרה שלא מדובר בפרסום מותר בית המשפט ימשיך לבחון את העובדות לפי סעיפים 13 ו- 14 שבהם יש צורך בהוכחת פרסום אמת ופרסום בתום לב, רק כאשר הסעיפים הנ"ל לא חלים במקרה הפרסום, תתקבל התביעה בבית המשפט וניתן יהיה לדון בנושא הפיצויים.

פגיעה מפרסום של לשון הרע או של הוצאת דיבה יכולה להותיר כתם על השם הטוב שקשה למגר, אם נפגעתם מפרסום לשון הרע או אם אתם זקוקים להגנה מפני תביעה של לשון הרע, צרו קשר עם משרד עורכי הדין שלנו ואנו נלווה אתכם לאורך כל התהליך.